האניגמה
אלירן עטר הוא סוג של חידה בכדורגל הישראלי, אין בכדורגל הישראלי כמעט שחקנים שדומים לו. אם נעז לחפש לו מקבילים באירופה יהיה ניתן להשוות אותו לאנטוניו קסאנו או מריו באלוטלי- פרחחים מלאי כישרון וחסרי רסן. אלירן עטר הוא בדיוק אחד כזה, שחקן מפוצץ כישרון שאי אפשר להפריד את השכונה ממנו.
על היכולת והכישרון שלו אין עוררין, את קללת החלוצים של מכבי ת"א הוא ניפץ בעונה הקודמת עם 18 שערי ליגה והעונה ,לאחר הסיבוב הראשון, הוא עומד על מאזן של 3 שערי ליגה. אם ננסה להגדיר מקצועית איזה סוג חלוץ הוא אז התאור הטוב ביותר יהיה "חלוץ שיכול ליצור לעצמו לבד את השערים" , הוא לא מריח שערים כמו דמארי ועמאשה והוא לא דומיננטי ופיזי כמו טוטו תמוז, למעשה, השחקן שמזכיר אותו יותר מכל הוא ברק יצחקי חברו להתקפת מכבי- שני חלוצים שמחפשים את השואו ולא את הת'כלס.
הרבה מצביעים על המשחק השכונתי הזה כסיבה לכך שעטר הוא לא החלוץ הטוב בארץ היום או כזה המשחק באירופה. למשחק השכונתי הזה יש שני צדדים: מצד אחד ישנם המבצעים הנהדרים והגולים המרהיבים אבל מצד שני יש את האנוכיות המעצבנת, הויכוחים עם השופטים והעימותים עם שחקני היריבות.
הקהל
בקרב אוהדי בני יהודה אלירן עטר היה סוג של אליל, היהלום של השכונה, הקהל הכתום מאוד התחבר אליו כי הוא בא מהם, מהשכונה. התקופה שלו בבני יהודה זכורה כתקופה של הצלחות וכדורגל יפה, בליגה ובאירופה.
בקהל הצהוב לא קיים הקונצנזוס הזה כפי שהיה בבני יהודה. למעשה הקהל מחולק לשלושה מחנות:
מחנה אחד זוכר לו את העונה הנהדרת אשתקד ואוהב את השואו והכדורגל היפה - הקהל הזה יזכור לעטר את השער היפה על פני ההחמצות והנסיונות להעביר עוד שחקן.
המחנה השני לא מקבל את הסגנון הזה ומחפש את הכדורגל היעיל - הוא יעדיף את הבישול לשער על פני עוד ניסיון למספרת.
המחנה השלישי והגדול ביותר הוא הקהל שלמעשה עוד לא עיכל את עטר, בשבילם הוא עדיין חידה לא פתורה וקיים ספק אם יקבל את התשובה.
עד שיימצא הפתרון על הקהל בכללותו פשוט לקבל את עטר כפי שהוא-על יתרונותיו וחסרונותיו.
אלירן עטר הוא סוג של חידה בכדורגל הישראלי, אין בכדורגל הישראלי כמעט שחקנים שדומים לו. אם נעז לחפש לו מקבילים באירופה יהיה ניתן להשוות אותו לאנטוניו קסאנו או מריו באלוטלי- פרחחים מלאי כישרון וחסרי רסן. אלירן עטר הוא בדיוק אחד כזה, שחקן מפוצץ כישרון שאי אפשר להפריד את השכונה ממנו.
על היכולת והכישרון שלו אין עוררין, את קללת החלוצים של מכבי ת"א הוא ניפץ בעונה הקודמת עם 18 שערי ליגה והעונה ,לאחר הסיבוב הראשון, הוא עומד על מאזן של 3 שערי ליגה. אם ננסה להגדיר מקצועית איזה סוג חלוץ הוא אז התאור הטוב ביותר יהיה "חלוץ שיכול ליצור לעצמו לבד את השערים" , הוא לא מריח שערים כמו דמארי ועמאשה והוא לא דומיננטי ופיזי כמו טוטו תמוז, למעשה, השחקן שמזכיר אותו יותר מכל הוא ברק יצחקי חברו להתקפת מכבי- שני חלוצים שמחפשים את השואו ולא את הת'כלס.
הרבה מצביעים על המשחק השכונתי הזה כסיבה לכך שעטר הוא לא החלוץ הטוב בארץ היום או כזה המשחק באירופה. למשחק השכונתי הזה יש שני צדדים: מצד אחד ישנם המבצעים הנהדרים והגולים המרהיבים אבל מצד שני יש את האנוכיות המעצבנת, הויכוחים עם השופטים והעימותים עם שחקני היריבות.
 |
| עטר בבית הדין של ההתאחדות |
בקרב אוהדי בני יהודה אלירן עטר היה סוג של אליל, היהלום של השכונה, הקהל הכתום מאוד התחבר אליו כי הוא בא מהם, מהשכונה. התקופה שלו בבני יהודה זכורה כתקופה של הצלחות וכדורגל יפה, בליגה ובאירופה.
 |
| בבני יהודה הוא היה אליל |
מחנה אחד זוכר לו את העונה הנהדרת אשתקד ואוהב את השואו והכדורגל היפה - הקהל הזה יזכור לעטר את השער היפה על פני ההחמצות והנסיונות להעביר עוד שחקן.
המחנה השני לא מקבל את הסגנון הזה ומחפש את הכדורגל היעיל - הוא יעדיף את הבישול לשער על פני עוד ניסיון למספרת.
המחנה השלישי והגדול ביותר הוא הקהל שלמעשה עוד לא עיכל את עטר, בשבילם הוא עדיין חידה לא פתורה וקיים ספק אם יקבל את התשובה.
עד שיימצא הפתרון על הקהל בכללותו פשוט לקבל את עטר כפי שהוא-על יתרונותיו וחסרונותיו.
נכון מאוד, צודק המשורר
השבמחק